תחרות הלחנת יצירה ישראלית
מאז היווסדה, נדרשים המתמודדים בתחרות רובינשטיין לפסנתר לבצע "יצירת חובה ישראלית". בדרך כלל, פנו מארגני התחרות באופן יזום למלחינים ישראלים והזמינו מהם יצירות שנכתבו במיוחד לתחרות. הפעם, לראשונה, נערכה תחרות הלחנה, בשיתוף עם המכון למוסיקה ישראלית, שאפשרה למלחינים ישראליים להציע עצמם כמועמדים פוטנציאליים שיצירותיהם ינוגנו בתחרות.
תחרות רובינשטיין והמכון למוסיקה ישראלית הוציאו "קול קורא", ובעקבותיו הגיעו קרוב ל-50 יצירות
שנכתבו במיוחד לתחרות. חמישה מוזיקאים בכירים נבחרו כצוות השיפוט, מבלי שיידעו אחד על השני. חברי ועדת השיפוט קיבלו את תווי היצירות ללא זיהוי שמי, וכך נעשה השיפוט על בסיס קביעת איכות, מקוריות ומידת התאמתה של היצירה המוגשת לרמה הפסנתרנית הנדרשת מהמתחרים בתחרות רובינשטיין. שתי היצירות שזכו במקומות הראשונים ינוגנו בתחרות ה-16, יצאו לאור ע"י המכון למוסיקה ומלחיניהן זכו בפרס כספי.
שתי היצירות שדורגו במקום השלישי והרביעי יצאו אף הן לאור ע"י המכון למוסיקה ישראלית.
הזוכים שיצירותיהם ינוגנו בתחרות הם יורם מיוחס, על יצירתו “טוקטה-קפריס” ואלון נחושתן על יצירתו “להלך בצל ענקים". המלחינים שיצירותיהם נבחרו להוצאה לאור בידי המכון למוסיקה ישראלית הם אורי רום, על יצירתו "טוקטה תל-אביבית" ודוד מונצרש, על יצירתו " ."Points in its chamber.
בנוסף לתחרות ההלחנה, בחרה הנהלת התחרות לחלוק כבוד למלחין הישראלי הדגול סרג'יו נטרא ולהציג את יצירתו "שלוש תהלוכות רחוב לפסנתר קונצרטנטי" כאחת משלוש יצירות ישראליות לבחירה בתחרות ה-16.
חברי וועדת השיפוט של תחרות ההלחנה: יוסף ברדנשווילי, עודד זהבי, משה זורמן, מיכל טל ועפרה יצחקי
יורם מיוחס
יורם מיוחס נולד בישראל בשנת 1967. למד ויולה אצל דניאל בנימיני, ניצוח עם אהרון חרל"פ וכיהן כוויולן ראשי במספר תזמורות ישראליות.
מיוחס מרבה לבצע מוזיקה עכשווית בארץ ובחו"ל, כולל יצירות שהוקדשו לו על ידי מלחינים ישראלים והוא הקליט לתחנות רדיו בישראל ובעולם. כמרצה, הייתה לו תוכנית רדיו בקול ישראל ולעיתים קרובות התראיין לקול המוזיקה על פעילותו כמלחין ומבצע. כיום הוא מחלק את זמנו בין ישראל לגרמניה, מקדיש את מרבית מעייניו להלחנה ויצירותיו בוצעו, בין השאר, בהונגריה, צ'כיה, ארה"ב וישראל.
יורם מיוחס כתב, בין היתר, ארבע סימפוניות, שתי פתיחות סימפוניות, קונצ'רטי לחליל, קלרינט, קרן, כינור, צ'לו, ויולה וקונצ'רטו גרוסו לרביעיית מיתרים ותזמורת מיתרים. בין יצירותיו הקאמריות נמנית גם יצירה בשם "קונסורט" לשביעיית מיתרים. היצירות הקוליות כוללות מחזורי שירים לקול ולהרכבים שונים ואופרה בשתי מערכות בנושא השואה.
יצירותיו של יורם מיוחס פורסמו על ידי המכון למוזיקה ישראלית (IMI), המרכז הישראלי למוזיקה ((IMC ועל ידי הוצאת אור-תו.
יורם מיוחס הוא חתן פרס ראש הממשלה למלחינים לשנת 2017.
אלון נחושתן
אלון נחושתן נולד בראשון לציון. הוא כותב מוזיקה קאמרית ותזמורתית, לצד מוזיקה לתיאטרון, מחול וסרטים. יצירותיו הוזמנו על ידי הרכבים מובילים בארץ ובעולם.
בישראל למד אלון הלחנה אצל צבי אבני, מארק קופיטמן ויוסף ברדנשווילי ובארה"ב אצל מייקל גנדולפי, לי היילה ולוקאס פוס. נחושתן זכה בפרסים, מלגות ומענקים עבור יצירותיו, המשלבות אלמנטים מתחום היהדות והאלתור, כמו גם מהמוזיקה המודרנית והאלקטרו אקוסטית. ב-2015 ביצעה התזמורת הפילהרמונית הפיליפינית בבכורה את יצירתו ׳טריסמגיסטוס׳, ב-2017 הוזמנה ממנו יצירה ממרכז קנדי שבוושינגטון עבור יום הולדת המאה של המלחין האמריקאי בילי סטרייהורן, ושנה אחרי כן הופיע אלון עם יצירה מוזמנת במוזיאון סמית'סוניאן בוושינגטון לכבוד יום הולדת המאה לפסנתרן הג'אז ת׳לוניוס מונק.
אלון מרבה לכתוב להרכבים קאמריים כמו הרביעייה הישראלית למוזיקה עכשווית, חמישיית תל אביב, מוזיקה נובה, אנסמבל קפריזמה ואנסמבל סולני תל אביב. נחושתן מופיע בעולם כפסנתרן במגוון פסטיבלים כמו פסטיבל הכליזמר של סאו פאולו בברזיל, שבוע המלחינים האסייתיים בפיליפינים, שבוע הג’ז הבינלאומי בסין וכן עם מגוון הרכבים כגון רביעיית רוברטו רודריגז, איתה הופיע עם המוזיקה של ג׳ון זורן.
אלון יצר מוזיקה מקורית עבור הכוריאוגרפיות הישראליות נטע פולברמכר, אילנית תדמור, דגנית שמי וסאלי אן פרידלנדר.
נחושתן הוציא 10 אלבומים כמלחין, פסנתרן ויוצר במיטב חברות התקליטים בעולם: צדיק (ארה״ב), אנייה (גרמניה), צ׳אלנג׳ (הולנד), קריאייטיב סורסס (פורטוגל) ועוד.
כותרת היצירה כוללת שני מונחים נפרדים המופיעים כמקשה אחת.
הטוקטה במקורה היא מונח הלקוח מתקופת הרנסאנס והבארוק ובין מאפייניה – הדגשת יכולותיו של הנגן (לרבות בכלי מקלדת) במעברים מהירים של האצבעות במהלך אלתור.
הקפריס (או קפריצ'ו) מתייחס לצורה חופשית יותר לעומת הטוקטה והוא וירטואוזי ומהיר, לפי טעמו של הנגן. ביצירתי זו ביקשתי לשלב בין שני המונחים הללו: מצד אחד קיימים מעברים מהירים ובקצב מוגדר בין ובתוך הפראזות ומצד שני, הנני מאפשר מעט חופש לנגן לאפיין בדרכו שלו את המוטיבים המהירים השונים אשר באים לידי פיתוח במהלך היצירה.
כאן אני מאפשר לעצמי לעבוד בכמה מישורים: חילופים חוזרים ונשנים בין דרמה לרוגע, כתיבה פולי-ריתמית, כלומר תבניות קצב שונות המנוגנות בו זמנית, אפיון של מספר מרכזים טונאליים יחדיו (פולי-טונאליות) ואף אספקטים מינימליסטיים – תבניות צליל קצרות החוזרות על עצמן למשך מספר תיבות.
לאורך כל היצירה, אני עושה שימוש נרחב באקורדים המג'ורים, המינורים והספט-אקורדים (שהם בעלי ארבעה צלילים במרווח של טרצות), על היפוכיהם.
בתהליך הכתיבה שלי, אני מתבסס לרוב על צורות מקובלות במוזיקה, כצורת הסונטה למשל, מבנה הרונדו- סונטה, הצורה ה"קשתית" (כלומר, A-C-A-B-A), צורת הפסקאליה, כמו גם המודוסים השונים של ימי הביניים ועוד רבים. ליצירתי Toccata Caprice, בחרתי את הצורה ה"קשתית".
כותרת יצירתי התחברה באופן רופף לביטוי הלטיני “לעמוד על כתפי ענקים”, שמשמעותו: גילוי אמת על ידי התבססות על תגליות קודמות. בחרתי לסטות מביטוי זה לעבר כותרת מרוחקת יותר, המרמזת מצד אחד על מסע, דרך ומסלול פיזיים ומצד שני על מרחק מסוים, מטפיזי, "מן הענקים שלי, כותרת המעוררת תהיות: מה הוא הצל, מי הם הנפילים המטילים אותו ומהי משמעות ותכלית ההליכה, המסע".
הענקים המרומזים הם שלושת עמודי התווך של המוזיקה האומנותית הישראלית, הנחשבים לעיתים קרובות לאבות המייסדים של המוזיקה הישראלית של המאה ה 20- : פאול בן חיים, מרדכי סתר ועדן פרטוש.
לכל אחד מהם הוקדש פרק, שבו מוטיב מוזיקלי בן 5 צלילים מתוך יצירותיהם, משמש מעין מצפן ייחודי שעימו יצאתי למסעותיי. אם תרצו, זהו הצל שלי.
יש גם ענק רביעי, אמן מפואר בצבע, ש”מפקח” על מבנה היצירה ומספק את המסגרת הכוללת: הנוף הלילי, הצבעים הכהים שהשתמשתי בהם ובהשראתם (סגול, כחול, שחור). זהו מרדכי ארדון (1992-1896), מהאבות המייסדים של האומנות הישראלית של המאה ה-20.
הפרקים מבוססים על כותרות של שלוש מעבודותיו הרוויות בציורי הרפתקאות ליליות והן שגיבשו את
הנרטיב המופיע בדמיוני: אור דמדומים בשכונה יהודית, וצללים – חלקם ידידותיים, חלקם מבשרים רע וחלקם בלתי נמנעים (כרומזים למאורעות היסטוריים בחיי היהדות במאה ה-20 להם ארדון היה עד).
היצירה בת 9 דקות. הפרקים יכולים להיות מנוגנים בכל סדר אפשרי.
סרג'יו נטרא
פרופ. סרג'יו נטרא (2021-1924) נולד ברומניה למשפחה שמקורותיה בווינה, בגרמניה ובפראג ועלה לארץ עם רעייתו בשנת 1961. כיהן, בין השאר, כפרופסור באקדמיה למוזיקה באוניברסיטת תל-אביב בתחומי ההלחנה, התיאוריה וניתוח צורות.
נטרא החל ליצור בגיל צעיר מאוד וזכה בפרס ג'ורג'ה אנסקו להלחנה בגיל 21 (הפרס הוענק לו ע"י אנסקו עצמו) וכן בפרס לאומי בגיל 27 , אשר זיכה אותו בהכרה בינלאומית.
מגוון יצירותיו לנבל, כמה מהסימפוניות, וכן יצירות תזמורתיות וקאמריות נוספות, מבוצעות תדיר בעולם.
היצירות שכתב לנבל מנוגנות לעיתים קרובות ברחבי העולם כיצירות חובה בתחרויות לנבל ופסטיבלים בינלאומיים והוא נחשב כאחד המלחינים הפוריים בעולם בתחום יצירות המוזיקה הקלאסית לנבל.
יצירותיו של נטרא הן בעלות אוריינטציה אירופאית מובהקת וחותמת אישית ברורה. סגנונו מתאפיין בזרימה מלודית, מחשבה פוליפונית והתפתחות מדורגת ועשירה של החומר המוטיבי. עבודתו מתאפיינת במקוריות וביצירתיות והרעיונות והנושאים המוזיקליים הינם ייחודיים ועשירים.
עד למותו בגיל 97, המשיך ליצור למגוון הרכבים ובשנים האחרונות יצאו לאור מספר יצירות חדשות, כולל סימפוניות, שאף בוצעו וזכו להצלחה רבה בישראל ובעולם.
על יצירתו: שלוש תהלוכות רחוב לפסנתר קונצרטנטי
היצירה שלוש תהלוכות רחוב לפסנתר קונצרטנטי (2018) של נטרא, מבוססת על יצירה מוקדמת שכתב לקראת סיום מלחמת העולם השנייה. האירועים אותם חווה המלחין ומשפחתו בתקופת השואה ולאחריה, היוו את ההשראה לכתיבת היצירה.
שלושת הפרקים ביצירה הינם בעלי שמות תיאוריים המדברים בעד עצמם: פסטיבל, הלוויה והפגנה.
הפרק הראשון עושה שימוש בצלילים שנכתבו בסולם דודקפוני ובצלילים עוקבים שנכתבו בסולם כרומטי והוא מתאפיין בחוויות וברגשות סוערים בקצב מהיר.
הפרק השני כתוב בסולם כרומטי ומתאפיינים בדרמטיות גדולה ובקצב איטי.
הפרק השלישי שנכתב גם הוא בסולם כרומטי, מתאפיין בחוויות וברגשות עזים ובקצב מהיר.
הפסנתר ביצירה משמש כרפלקטור ענק של צלילים בגוונים שונים שמשתלבים ומתערבבים בדומה
למשחק אור וחושך, בכיוונים שונים ואף במקום וגם כאלה שהם מנוגדים.
באמצעות שימוש בצלילים ובאקורדים גבוהים ונמוכים, חזקים וחלשים, חוזרים ומשתנים, מודגשים ורכים, קונסוננטים ודיסוננטים, נוצרים "חזיונות ויזואליים לנפש" מסוימים, אשר מתאימים לכל אחד מהפרקים.
